פורים בגלות.
הכינו אותי מראש שזה לא כמו בארץ ובטח לא כמו בירושלים- שבה חוגגים את פורים כמעט שלושה ימים( יום התחפושות בבית הספר, הפורים הרגיל ואז שושן פורים) אבל האמת שהיה שמח ונחמד הרבה יותר מהמצופה:
במוצ"ש הלכנו כולנו יחד לקריאה המרכזית, שהתחילה כאן ממש מאוחר- רק בשמונה וחצי- כי אנחנו כבר בשעון קיץ . הילדים שיתפו פעולה וישבו יפה (אורי שלא ישן בצהרים- נרדם על נתנאל תוך כדי. מזל שתחפושת הדרקון שלו הייתה נוחה...) – מה שעזר לרתק את הילדים הייתה העובדה שהקריאה הייתה ממש מגניבה- עם בעל קורא שמשנה את הקול שלו לפי הדמות שמדברת במגילה ועם עוד אפקטים כמו טייפ שמשמיע מוזיקת מרוץ סוסים אחרי "הרצים יצאו דחופים" ועוד כמה בדיחות פרטיות של בית הכנסת כאן שהסבירו לנו אחרי הקריאה (וגם אמרו לנו שהם חוזרים בדיוק על אותו דבר כל שנה ובשנה הראשונה זה מצחיק...)- אנשים הגיעו עם תחפושות ועם רעשנים אימתניים ( משפחה אחת באה עם השופרות האלה שהרעישו איתם במונדיאל) אבל כולם היו ממש ממושמעים והפסיקו מיד כשהגבאי הרים את היד- חוץ מאשר בהמן האחרון כשנתנו לכולם להוציא את כל המרץ ולהרעיש יותר -בקיצור- היה שמח מאוד אבל מאורגן.
קריאה של נשים לנשים- אין כאן (אמנם אמריקה אבל קהילה שמרנית במיוחד בקטע הזה...) וזה חסר לי (זימרתי לעצמי את פרק א שקראתי בשנים האחרונות) אבל ב"ה היה נחמד להיזכר בפורים עם כל הרעש בהמנים ועל כל הילדים המחופשים מסביב, כמו שלא חוויתי כבר הרבה שנים.
עם משלוחי המנות החלטנו לא להשתגע, בין השאר כי לא חשבנו שנקבל כל כך הרבה , קנינו כמה במברות ושוקולדים ואפילו לא סידרתי אותם לפני שהלכתי לקריאת המגילה אבל במפתיע די הרבה אנשים ביררו איפה אנחנו גרים (ולא כזה פשוט למצוא את הבית שלנו...) קיבלנו הרבה יותר משלוחי מנות ממה שחשבנו שנקבל, אז נאלצנו למחזר את כל מה שקיבלנו - אבל זה בסדר גמור- גם ככה הילדים לא הפסיקו היום לטחון שטויות...
מה שהיה נחמד זה שהרבה מהמשלוחים היו של חברים של הילדים שהביאו משלוחים מאוד קטנים אבל שהראו על יחס אישי ותשומת לב.
לסעודת פורים הזמנו את כל עמיתי המחקר שלומדים עם נתנאל כאן באוניברסיטת פן- משפחה אחת ישראלית והשאר יהודים-אירופאים רווקים בני 35-45 . קהל שונה מאוד מהחברים שבדרך כלל אנחנו חוגגים איתם את פורים בבית שלנו בירושלים- פחות דברי תורה וריקודים בסגנון ישיבתי ויותר דיבורים על מצב האקדמאים בתחום לימודי הרוח בעולם.... (בקצרה- זה לא הג'וב הכי מוצלח. היה די מדכא לשמוע מה אנשים עם דוקטורט בהיסטוריה צריכים לעבור וכמה זה קשה למצוא מישרה באקדמיה לא רק בישראל!)
אבל למרות האווירה השונה היה ממש נעים , כולם נהנו, התלהבו מהילדים, היה הרבה יין טוב והרבה בשר , האוכל שהכנתי יצא טעים- למרות שאני ממש לא מאלו שרגילות לבשל לגדוד. בסוף הארוחה שנמשכה כמעט אל מוצאי פורים קראנו לגלן, השכן המורמוני שלנו ,לצלם אותנו למזכרת עם התחפושות ועם כל האורחים וככה קצת הסברנו לו ולקיטי אשתו על פורים (שלדבריהם נשמע להם כמו גירסא של הלואין עם התחפושות והממתקים. אוקי, שיהיה... לא ממש נצליח להסביר להם לעומק מה זה פורים, נהפוכו וכו', נכון?)
חשבתי על זה שבעוד כמה שנים כשנתסתכל בתמונות האלה - לא בטוח שנזכור מי כל האנשים שחגגנו איתם את פורים בפילדלפיה בשנת תשע'א... אבל בהחלט הייתה חוויה מיוחדת.
היום- שושן פורים- כשבירושלים נמשכו החגיגות היה אצלנו בבית הספר היסודי קרנבל- אירוע בסגנון שוק פורים – שהרימו משפחת אסולין השליחים הנמרצים שלנו כאן בבית הספר ומעין ויעל- בנות השירות המשקיעניות והבלתי נלאות. זה די נדיר כאן ב"תורה אקדמי" שמבטלים יום שלם לטובת פעילות בלתי פורמלית וכל הילדים היו נורא מרוצים כמובן!
ובתיכון- כל הבנות נמצאות בעיצומן של החזרות ל"חגיגה" (במלעיל)- ככה הם קוראים למשהו שדי דומה להכתרה שעושים בחודש אדר באולפנות. זו הפקה רצינית ביותר- עם במאית, סאונד, תאורה וכו'-פתוחה רק לנשים ולכן הבנות שרות ורוקדות על הבמה. הסיפור הוא פארפארזה על סיפור מגילת אסתר שמתרחש בתיכון אמריקאי בן- ימינו (מה שהסבירו לי זה שכל שנה ב"חגיגה" עושים עיבוד אחר לסיפור המגילה בהקשר ובסגנון שונה). הבנות עצמן כתבו את המחזה ותכננו את השירים והריקודים שמשולבים באמצע. הערב (יום שני, שושן פורים)- אחרי שאני שומעת מהן על החזרות לחגיגה בערך מט'ו בשבט (בדרך כלל ההקשר הוא שהן לא יכולות לבוא לשיעור \ להכין שיעורי בית\ ללמוד למבחן- בגלל החזרות...)- נשארתי אחרי הלימודים לראות אותן על הבמה. היה ממש מרשים! יש שם כמה שרוקדות ושרות מדהים וזו שמשחקת את המן למשל (בהצגה שלהם הוא הפך להיות ארס אלים שמשליט טרור בבית הספר)- היא אחת הבנות העדינות שבכיתה שלי אף פעם לא מדברת. היה ממש מענין לראות אותן ככה ולקבל זווית קצת אחרת על החבר'ה שאני מכירה רק בכיתה.
כל הפורים הזה נחגג על רקע הדילמות שלנו לקראת שנה הבאה. כן. אנחנו עדיין מחכים לתשובות ומתלבטים האם להישאר לשנה נוספת בכל אופן או לחזור בקיץ.
בתפילה שמה לא יהיה הכל יתהפך ויסתדר לנו בסוף לטובה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה