(תאריך מקורי: 22 באוגוסט)
שלום לכולם בארץ הקודש החמה
עכשיו כשאנחנו בשלבי התאוששות מהג'ט-לג ומההתאקלמות במקום החדש, מצאתי כמה דקות לכתוב לכם. בעז"ה בהמשך השבוע נשתדל לכתוב יותר ואולי גם לדבר בסקייפ.
אז הטיסה עברה דוקא בקלות. הילדים ישנו חצי מהדרך ובשאר הזמן צפו בסרטים, אכלו מתקים והיו מבסטוים ביותר. הגענו במונית שהזמנו מראש לדירה שלנו כאן בבלה קנווד (פרבר של פילדלפיה) . הדירה פשוטה מאוד וקטנה אבל לעת עתה אנחנו לא צריכים הרבה יותר. קיבלנו מאנשים טובים כאן בקהילה ריהוט בסיסי (מזרונים, ספות ושולחן וכסאות) ובינתיים אנחנו מרגישים כאן בסוג של טיול...
השבת עברה עלינו מאוד בנעימים. יש לנו כאן שלושה בתי כנסת במרחק קצר ביותר (הרחוק ביותר הוא כמעט כמו המרחק מהבית שלנו לבית הכנסת שלנו בירושלים. שני האחרים במרחק דקה הליכה) בערב התארחנו אצל המשפחה של השליחים שיעבדו איתי בבית הספר. הם מקדומים במקור אבל נמצאים כאן כבר שנתיים. קצת יותר צעירים מאיתנו ועם שלושה ילדים חמודים שתחברו מיד עם הילדים שלנו. חוץ מאיתנו התארחו אצלם שתי בנות שירות לאומי של בית הספר שהגיעו יום לפנינו. הייתה ארוחה מאוד נחמדה, שמענו חוויות על ההתמודדות עם כל אורח החיים האמריקאי ואחרי כמה ימים שלא הספקנו להתארגן על ארוחות מסודרות אכלנו סוף סוף אוכל מרוקאי טעים...
בבוקר היה סרט אחר לגמרי. התפללנו בבית הכנסת האורתודוכסי- הציוני המרכזי כאן. מקום גדול עם שלושה מנינים במקביל (אחד ספרדי אפילו) וחדרים עם משחקים לילדים לזמן התפילה. פגשנו שם את הרב שיהיה המחנך של דביר וגם את מנהל בית הספר שבו אני אעבוד והילדים ילמדו. תפילה ממש כמו בבית עם אותן מנגינות והכל רק במבטא אמריקאי. אחרי התפילה היה קידוש מפואר במיוחד לרגל בת מצוה של אחת המשפחות העשירות בקהילה. הסטנדרטים די שונים ממה שמקובל אצלנו... תתארו לעצמכם אולם שלם, ענק- כמו בבר מצוות וכדו' עם סוגים שונים של אוכל - עוגות, דגים, שניצלונים, סלטים והשיא- עמדה של לחמניות עם נקניניקות ועמדה שבה סבתא יפנית מכינה סושי טרי במקום... היינו די בשוק מהסגנון ומהשפע , בכל אופן אמרו לנו שגם בסטנדרטים שלהם זה חריג. רק חשבנו לעצמנו שהיה אפשר לעשות המון דברים אחרים בכל הכסף שנשפך שם...
אחרי הקידוש הזה עוד הלכנו לאורחת שבת אצל משפחה מקומית ומקסימה מהקהילה כאן. האבא שלהם חי בארץ כמה שנים עם ההורים שלו ,הוא דובר עברית שוטפת וגם האמא וחלק מהילדים מדברים עברית לא רעה. חוץ מאיתנו היו להם עוד כמה אורחים ואורחות רווקים. התרשמנו שהם משפחה צדיקה כזו ומכניסת אורחים. הבית שלהם הוא בסטנדטים שבארץ לא מצליחים לדמיין בכלל. שלוש קומות של וילה ענקית עם שישה חדרי שינה אולי ועוד סלוןם ומטבח ענקיים והשוס מבחינת הילדים לפחות היה החצר שלהם- דשא גדול מאחורי הבית ובו גן שעשועים שלם- מתקני עץ, וטרמפולינה גדולה וכיפית. משהו ממש כמו בסרט. מה שיפה שלמרות שהם כנראה עשירים מאוד יש בהם הרבה פשטות וצניעות. אנשים באמת טובים וחסרי פוזה והיה נראה שככה הם גם מחנכים את הילדים שלהם (5 בנים- שכאן זה נחשב ממש משפחה מרובת ילדים) . הילדים שלנו התחברו שם יפה ונהנו מאוד.
חוץ מזה טיילנו לנו כאן בשכונה. מזג האוויר חמים וקצת לח אבל ממש לא כמו בארץ. הרבה פחות חם ובכללי נעים מאוד. האיזור מאוד יפה. כל הבתים עתיקים (בני מאה שנה לפחות) ומסוגננים. יש המון עצים ודשאים וכל מיני בעלי חיים שאין בארץ כמו סנאים, ציפור אדום- החזה וגחליליות. הטבע כאן מרשים מאוד וזה עוד לפני שהתחילה השלכת המקסימה שיש להם כאן. במהלך הימים שאנחנו כאן מתחזקת בנו ההכרה שצריך להיות אנשים מיוחדים מאוד כדי לעזוב את כל מה שיש להם כאן ולחיות בארץ ומתחזקת בנו גם ההערכה למי שבכל זאת עזבו שם הכל ועלו לארץ.
בשבוע הקרוב יתחילו ימי ההערכות בשני בתי הספר שבהם אני עתידה לעבוד ויש גם יום היכרות (ובדיקת כינים! ברצינות! יש להם יום מיוחד לענין הזה לפני תחילת הלימודים) לילדים בית הספר ובגן. בטח יהיה מענין ונמשיך לעדכן
אוהבים ומתגעגעים
שלומית נתנאל ושות'
שלום לכולם בארץ הקודש החמה
עכשיו כשאנחנו בשלבי התאוששות מהג'ט-לג ומההתאקלמות במקום החדש, מצאתי כמה דקות לכתוב לכם. בעז"ה בהמשך השבוע נשתדל לכתוב יותר ואולי גם לדבר בסקייפ.
אז הטיסה עברה דוקא בקלות. הילדים ישנו חצי מהדרך ובשאר הזמן צפו בסרטים, אכלו מתקים והיו מבסטוים ביותר. הגענו במונית שהזמנו מראש לדירה שלנו כאן בבלה קנווד (פרבר של פילדלפיה) . הדירה פשוטה מאוד וקטנה אבל לעת עתה אנחנו לא צריכים הרבה יותר. קיבלנו מאנשים טובים כאן בקהילה ריהוט בסיסי (מזרונים, ספות ושולחן וכסאות) ובינתיים אנחנו מרגישים כאן בסוג של טיול...
השבת עברה עלינו מאוד בנעימים. יש לנו כאן שלושה בתי כנסת במרחק קצר ביותר (הרחוק ביותר הוא כמעט כמו המרחק מהבית שלנו לבית הכנסת שלנו בירושלים. שני האחרים במרחק דקה הליכה) בערב התארחנו אצל המשפחה של השליחים שיעבדו איתי בבית הספר. הם מקדומים במקור אבל נמצאים כאן כבר שנתיים. קצת יותר צעירים מאיתנו ועם שלושה ילדים חמודים שתחברו מיד עם הילדים שלנו. חוץ מאיתנו התארחו אצלם שתי בנות שירות לאומי של בית הספר שהגיעו יום לפנינו. הייתה ארוחה מאוד נחמדה, שמענו חוויות על ההתמודדות עם כל אורח החיים האמריקאי ואחרי כמה ימים שלא הספקנו להתארגן על ארוחות מסודרות אכלנו סוף סוף אוכל מרוקאי טעים...
בבוקר היה סרט אחר לגמרי. התפללנו בבית הכנסת האורתודוכסי- הציוני המרכזי כאן. מקום גדול עם שלושה מנינים במקביל (אחד ספרדי אפילו) וחדרים עם משחקים לילדים לזמן התפילה. פגשנו שם את הרב שיהיה המחנך של דביר וגם את מנהל בית הספר שבו אני אעבוד והילדים ילמדו. תפילה ממש כמו בבית עם אותן מנגינות והכל רק במבטא אמריקאי. אחרי התפילה היה קידוש מפואר במיוחד לרגל בת מצוה של אחת המשפחות העשירות בקהילה. הסטנדרטים די שונים ממה שמקובל אצלנו... תתארו לעצמכם אולם שלם, ענק- כמו בבר מצוות וכדו' עם סוגים שונים של אוכל - עוגות, דגים, שניצלונים, סלטים והשיא- עמדה של לחמניות עם נקניניקות ועמדה שבה סבתא יפנית מכינה סושי טרי במקום... היינו די בשוק מהסגנון ומהשפע , בכל אופן אמרו לנו שגם בסטנדרטים שלהם זה חריג. רק חשבנו לעצמנו שהיה אפשר לעשות המון דברים אחרים בכל הכסף שנשפך שם...
אחרי הקידוש הזה עוד הלכנו לאורחת שבת אצל משפחה מקומית ומקסימה מהקהילה כאן. האבא שלהם חי בארץ כמה שנים עם ההורים שלו ,הוא דובר עברית שוטפת וגם האמא וחלק מהילדים מדברים עברית לא רעה. חוץ מאיתנו היו להם עוד כמה אורחים ואורחות רווקים. התרשמנו שהם משפחה צדיקה כזו ומכניסת אורחים. הבית שלהם הוא בסטנדטים שבארץ לא מצליחים לדמיין בכלל. שלוש קומות של וילה ענקית עם שישה חדרי שינה אולי ועוד סלוןם ומטבח ענקיים והשוס מבחינת הילדים לפחות היה החצר שלהם- דשא גדול מאחורי הבית ובו גן שעשועים שלם- מתקני עץ, וטרמפולינה גדולה וכיפית. משהו ממש כמו בסרט. מה שיפה שלמרות שהם כנראה עשירים מאוד יש בהם הרבה פשטות וצניעות. אנשים באמת טובים וחסרי פוזה והיה נראה שככה הם גם מחנכים את הילדים שלהם (5 בנים- שכאן זה נחשב ממש משפחה מרובת ילדים) . הילדים שלנו התחברו שם יפה ונהנו מאוד.
חוץ מזה טיילנו לנו כאן בשכונה. מזג האוויר חמים וקצת לח אבל ממש לא כמו בארץ. הרבה פחות חם ובכללי נעים מאוד. האיזור מאוד יפה. כל הבתים עתיקים (בני מאה שנה לפחות) ומסוגננים. יש המון עצים ודשאים וכל מיני בעלי חיים שאין בארץ כמו סנאים, ציפור אדום- החזה וגחליליות. הטבע כאן מרשים מאוד וזה עוד לפני שהתחילה השלכת המקסימה שיש להם כאן. במהלך הימים שאנחנו כאן מתחזקת בנו ההכרה שצריך להיות אנשים מיוחדים מאוד כדי לעזוב את כל מה שיש להם כאן ולחיות בארץ ומתחזקת בנו גם ההערכה למי שבכל זאת עזבו שם הכל ועלו לארץ.
בשבוע הקרוב יתחילו ימי ההערכות בשני בתי הספר שבהם אני עתידה לעבוד ויש גם יום היכרות (ובדיקת כינים! ברצינות! יש להם יום מיוחד לענין הזה לפני תחילת הלימודים) לילדים בית הספר ובגן. בטח יהיה מענין ונמשיך לעדכן
אוהבים ומתגעגעים
שלומית נתנאל ושות'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה