כמה מים יש להם כאן! כמה מים וכמה גשם! אתם פשוט לא מאמינים!
מסתבר שמה שכתבתי בפעם הקודמת היה רק הסיפתח של חג הסוכות הגשום שעבר עלינו כאן.
ביום שני- לנתנאל היו מחויבויות באוניברסיטה, אז אני והילדים הלכנו לגן החיות של פילדלפיה (עשינו מנוי, כמו בגן החיות "שלנו" בירושלים, רק שכאן זה עולה אפילו פחות- רק 99 דולר) שמתעטר בתואר "גן החיות הראשון של ארה"ב" וקיים כאן כבר משנת 1864 !
זה גן חיות ענק (יותר גדול מגן החיות התנכ"י רק בלי עליות) פחות יפה מגן החיות הירושלמי שלנו כי אין את כל הנוף של הרי ירושלים מסביב, אבל עם חיות כמו דב קוטב לבן, שישה אריות לבנים ולהקת גורילות שבירושלים עדיין אין. מזג האוויר המשיך להיות גשום וסגרירי (מזל שיש שם הרבה מבנים סגורים )וחוץ מאיתנו טיילו בגן החיות רק עוד כמה משפחות חרדיות מרובות ילדים שחגגו גם הן את חול המועד סוכות. בגן החיות הזה נבנתה השנה לראשונה סוכה כשרה(ביוזמת המחנך של דביר- רבי סילבר הנמרץ- שבנה את הסוכה עם כמה תלמידים מחטיבת הבניים של תורה אקדמי- בית הספר שלנו כאן)ועל יד הסוכה היו שלטי הסבר על משמעותו של חג הסוכות, על ארבעת המינים ועל מה שמסמלת הסוכה- כך שלולא הגשם שפטר אותנו ממצוות הישיבה בסוכה הינו יכולים לקיים אותה גם באמצע הZOOשל פילדלפיה!
ביום שלישי- סוף סוף התכוננו לצאת לטיול אמיתי. התיעצנו לגבי מסלולים שווים והחלטנו לנסוע לצפון מדינת פנסילבניה- אל הרי הפוקונו שנמצאים כשעתיים נסיעה מכאן ובהם נמצאת שמורת מפלי הבושקיל- שהוכתרו בספר הטיולים שלנו כ"מפלי הניאגרה של פנסילבניה"- נשמע מבטיח לא? ידענו שזה איזור גשום אפילו יותר מפילדלפיה אבל התחזית באינטרנט הבטיחה שהגשמים יחלשו לקראת הצהרים והחלטנו שכדאי לנסוע. הגשם לא הפסיק כמעט כל הדרך . ככל שעלינו צפונה הוא רק התחזק וכשהגענו לפתח השמורה הצטרפנו לעוד עשרה אנשים בערך שישבו שם בחנות המזכרות וחיכו שהגשם יפסק סוף סוף. חלקם התיאשו ועזבו אחרי כמה זמן אבל אנחנו עד עשינו את כל הדרך הזו בגשם לא חשבנו לוותר! אז הצטיידנו במטריות ובמעילי גשם בחנות המזכרות,הסתכלנו בתצוגה של תרבות אינדינית שהתקיימה באיזור הרי הפוקונו עד לפני מאתיים או שלוש מאות שנה בערך- פוחלצים של דובים, זאבים, איילים, בובות של משפחה אידינית בבגדים אותנטים ו"אוהל" אינדיאני עשוי מעצים ומעורות - ממסוחר ותירותי למדי אבל בכל זאת מעניין- ובינתיים הגשם נחלש ואז נפסק ואנחנו החלטנו לצאת למסלול. די התפלאתי שאף אחד לא עצר אותנו שם בכניסה- איך אפשר לצאת למסלול בנחל עם מפלים עם ילדים קטנים מיד אחרי גשם- לא אמור להיות מחליק ומסוכן? אז זהו שממש לא... מסתבר שבמה שנוגע ל"מסלול אתגרי" ל"מיטיבי לכת" וכדו'- יש לנו ולאמריקאים הגדרות שונות! המסלול כולו עובר בשביל כבוש בתוך היער ובקטעים הצמודים לנחל או עוברים מעליו- הולכים על גשר עץ עמיד ביותר כך שהנעליים אפילו לא נרטבות. הכל מאוד מאוד משולט, מסומן וברור ומה שהצחיק אותנו במיוחד זה שבכמה קטעים שבהם יש טיפה עליה או ירידה מהשביל לדרך עפר בתוך היער כתוב בשלט: "שימו לב זהו מסלול למיטיבי לכת בלבד!" אל תעשו אותו אם יש לכם בעיות בריאות!" וכו' וכו'. רק שתבינו שבקצב של אורי כולל עצירה לארוחת צהרים- זה לקח לנו בערך שעתיים - מסלול קורע, לא? אז קשה זה לא היה וגם בסלוגן- "הניאגרה של פנסילבניה" יש מידה רבה של הגזמה- בואו נאמר שזה משהו כמו נחל יהודיה מבחינת המפלים והזרימה , אבל בניגוד ליהודיה אין שם קניון בזלת תלול, אלא נוף מתון ומיוער מה שהופך את תוואי הנחל להרבה פחות מצוקי ודרמטי-
אבל היה יפה מאוד ובמזג אוויר חם יותר זה היה יכול אחלה מסלול מים ! כשחזרנו לכניסה בתום המסלול השעה הייתה כמעט חמש, כשעתיים לפני החשיכה ובחניון היו כמה "פקחי יערות" שבאו לוודא שאף אחד מהתיירים לא מתכוון להישאר שם בלילה. כשדיברנו איתם הסתבר שבאיזור השמורה הזו יש המון דובים (כל חנות המזכרות מלאה בתמונות וקשקושים עם דובים אבל חשבנו שזה סתם...)שיוצאים ומסתובבים בלילה והם לא רוצים שמישהו יפגע מהם! לדבריהם, בבוקר רואים את כל הפחים בחניון הפוכים אחרי שהדובים חיפשו בהם אוכל לקראת שנת החורף שלהם! ברר.... נשמע מפחיד לא?
לא לקחנו סיכון ויצאנו משם קצת לפני החשיכה עייפים אך מרוצים. בערב החג נתנאל שוב היה באוניברסיטה ואני והילדים המשכנו לחלקים של גן החיות שלא הספקנו ביום שני, ואז חזרנו והתארגנו לחג שמיני עצרת שנחגג כאן בצורה כל כך כל כך שונה!
כמו בחג הראשון של סוכות, גם בחג השני יש שני ימים טובים כאן בגולה - אז הם פיצלו את האירועים ל"שמיני עצרת"- שבו רק אומרים "יזכור" ו"תפילת גשם" ול"שמחת תורה"- ביום השני של החג שבו נערכות ההקפות ומתקיימים כל הקידושים. לגבי שמיני עצרת מסתבר שיש להם כאן כל מיני מנהגים- כך למשל בבית הכנסת אתמול ערכו אירוע "לזכר ההקפות" - משהו קצרצר של עשר דקות אולי שבו הוציאו את ספרי התורה ורקדו איתם קצת (חוץ מהרב והילדים שלו ונתנאל והילדים שלנו היו בזה אעולי עוד עשרה אנשים מתוך בית כנסת של 300 בערך...)- חלק מהאנשים אוכלים ביום הזה בסוכה, חלק רק עושים קידוש בסוכה-
אנחנו בכל מקרה אכלנו אתמול בערב בבית- סוף סוף ארוחה משפחתית בלי להתארח!
במהלך הלילה חזרו הגשמים ובגדול, בבוקר הם קצת נחלשו אבל מהצהרים- קצת אחרישהתפללו כאן את תפילת הגשם הם התחדשו. המשפחה שאירחה אותנו לסעודה היום בצהרים נוהגת לאכול בסוכה בשמיני עצרת אבל בעקבות הרוחות והעננים האפורים נכנסנו הבייתה אחרי "המוציא" ואכן הגשם המשיך במלוא עוצמתו ועד עכשיו (כבר עשר בערב) הוא יורד ויורד במלוא עוצמתו.
נתנאל והילדים יצאו בגשם שוטף עם מעילים להקפות - בינתיים הם חזרו נרגשים ומתלהבים- מסתבר שזה אירוע שמח מאוד כאן - טוב שאחרי שנחת כל היום ואתה לא עייף מליל הושענא רבה יש לך כח לריקודים ולארוחה משותפת של כל בית הכנסת שתיגמר כנראה לקראת 11!
הגשם לא מפסיק בינתיים ואני מבינה איך הממוצע השנתי כאן מגיע ל- 1300 מ"מ בשנה, הלוואי שחלק מזה לפחות היה מגיע גם לארץ ישראל
זה היה בלוג ארוך הפעם (אתם באמת לא חייבים לקרוא הכל! זה יותר כמו יומן עבורי שאתם מוזמנים לעיין בו) היה שבוע גדוש ומלא חוויות והאמת היא שהוא עוד לא נגמר
הילדים אמרו שמבחינתם אפשר להמשיך בנוהל הזה של קימה מאוחרת, טיולים, גן חיות וחופש בהרכב משפחתי מלא בבית, אבל הקיטנה הזו עומדת להסתיים ביום שני ואנחנו נכנסים לשיגרה ארוכה ונטולת חופשים עד לחג ההודיה בסוף אוקטובר (יומיים חופש!)-
בתפילה למשיב הרוח ומוריד הגשם שיזכור גם את הארץ הקדושה והשחונה אי שם במזרח התיכון ולא רק את פנסילבניה המוריקה כאן בקצה המערב
שתהיה שנת שפע בגשמיות וברוחניות לכל יושבי תבל!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה