שלום לכולם
קודם כל- תודה לכל מי שכתבו לי ברכות ואיחולים ליום ההולדת! ביום שלישי שעבר נתנאל "הוציא" אותי לשתות קפה במרכז פילדלפיה (בנות השירות החמודות של בית הספר שהן גם שכנות שלנו שמרו בינתיים על הילדים) ואז גם נתן לי את האלבום היפה שהוא עיצב עבורי עם כל הברכות שלכם שריגשו אותי מאוד, חיממו את ליבי ונתנו לי כוחות לכל ההתמודדויות החדשות שמצפות לי השנה, אז תודה רבה רבה!
בארץ, כך שמעתי, חם מאוד. אולי החום אפילו פוטר אתכם מישיבה בסוכה אבל אצלנו זה הגשם!
בערב החג דווקא היה חם ולא חשבתי שצריך לטרוח ולניילן את הקישוטים לסוכה שלנו אבל כשחזרנו מבית הכנסת התחילו ברקים (למרות שעדיין היה חם ולח מאוד!) ואת הקינוח של ארוחת החג כבר אכלנו בסלון כי התחיל גשם חזק מאוד (שנפסק כעבור חצי שעה ושוב נהיה חם). עד אז ישבנו בסוכה עם המשפחה הנחמדה (הורים, שישה ילדים ועוד סבא וסבתא ) שהזמינה אותנו ועוד משפחה ישראלית עם שלושה ילדים שבאו לכאן לפוסט דוקטורט - היינו 20 איש בסך הכל בסוכה לא גדולה, אבל היה טעים ונעים מאוד! המשפחה המארחת הם משפחה מאוד ציונית ומחוברת לארץ - באים לביקורים פעם או פעמיים בשנה, מדברים עברית ואפילו ניסו לגור בארץ לתקופה של שנה וזו כנראה הסיבה לכך שאחד הקישוטים הבולטים ביותר בסוכה שלהם היה דגל ישראל גדול...
אבל למרות כל הציונות הזו הם עדיין כאן, זה חלק מהדיסונס שהרבה אנשים כאן חיים איתו איכשהו...
בבוקר- מזג האוויר התחמם עוד יותר, היה ממש חם ובצהרים התארחנו ל"ארוחת ברביקיו" אצל משפחה אחרת כאן.הכרנו דרך זה שהם נתנו לנו כל מיני רהיטים ישנים שלהם לדירה שלנו. במהלך הארוחה התגלה לנו סיפור החיים המרתק שלהם שהוביל את אב המשפחה להתגייר בגיור רפורמי לפני שנים רבות. בעקבות קורס ללימוד עברית שאם המשפחה לקחה , הם חזרו בתשובה והאבא היה צריך לעבור גיור נוסף הפעם אורתודוכסי, היה מרגש ומרתק לשמוע אותם וללמוד עוד על הגיור ועל יהודים (כמו האמא) שהיו כל כך רחוקים מהיהדות וב"ה זכו להתקרב חזרה. (היא אמרה לנו שעכשיו המשפחה היהודית שלה קוראת לבעלה הגר- "הרבי" ולה "הרבנית"- כן, גם אותה זה הצחיק...)
ביום שישי- כולם כאן חגגו יום טוב שני של גלויות אבל אנחנו (קיבלנו היתר!!) השכמנו קום ונסענו קצת מערבה מפילדלפיה למחוז לנקסטר בפנסילבניה שבו חיים בני הקבוצות הנוצריות האבפטיסטיות- מנוניניטים, ברת'רים והמפורסמים מביניהם בני אמיש. ואכן- כמו בסרטים ובתמונות כשמגיעים לאיזור שבו הם גרים (יש שם למעלה מ30 אלף מהם) רואים בכבישים את הכרכרות השחורות שלהם ובתוכם גברים או נשים ולפעמים גם משפחות עם ילדים בלבוש האופיני להם. למי שלא יודע נסביר בקצרה (ואם תרצו להרחיב תחפשו בגוגל "אמיש בפנסילבניה") כי אלו הן קבוצות נוצריות שהגיעו מגרמניה ומשוויץ לאמריקה במאה ה18 השומרות באדיקות על לבוש ועל מנהגים מהמאה ה18, בין השאר הם אינם משתמשים בחשמל וגם לא במכוניות , רוכשים רק השכלה בסיסית (אין תיכון וכמובן שלא אוניברסיטה),עוסקים בעבודת אדמה ובחקלאות (רפת, לולים וכדו') הם לא מנגנים, לא שומעים מוסיקה, הנשים לא עונדות תכשיטים והגברים מגדלים אחרי נישואיהם זקן בלבד ללא שפם- לא כל הקבוצות מקפידות על כל ההגבלות והמנהגים. גם אצלם יש שמקפידים יותר, יש שמקפידים פחות, יש דתלש"ים ויש חרדל"ים ובכל מקרה היה די מדהים לראות אותם - שומרים על המסורת הקדומה שלהם, על ערכים של פשטות קיצונית והסתפקות במועט בלב אמריקה החומרית והמודרנית של המאה ה21. אחד הדברים המענינים ביותר שיש אצלם הוא טקס ההתבגרות שלהם: מגיל 16 יכולים בני הנוער שלהם להכיר גם את "העולם האנגלי "(כך הם מכנים את הסביבה האמריקנית. הם לעומת זאת חיים ב"פנסילבניה הגרמנית" כי הכתות שלהם מקורן בגרמניה ובשוויץ והם מדברים ביניהם ניב גרמני )- מותר להם לצאת לעבוד, לנהוג במכונית, לבלות ולהתלבש כמו בני נוער אמריקנים רגילים וכעבור שנה או שנתיים הם צריכים להחליט אם הם מצטרפים לכנסיה שלהם ועוברים טקס טבילה (בניגוד לקבוצות נוצריות אחרות שמטבילות תינוקות). יש להם אפשרות גם לבחור שלא להצטרף לכנסיה ולא לעבור את הטקס. אם יבחרו בכך לא יוכלו להתחתן עם מישהו מבני הקבוצה אבל לא יחרימו אותם או משהו. האמונה בבחירה החופשית אצלם היא מוחלטת, אם כי כמובן שההורים ושאר בני המשפחה מנסים מאוד לשכנע את הילד או הילדה ללכת בדרכם. אחרי שצפינו בחיזיון אור קולי מושקע ומרתק על התהליך הזה שבו המתבגר צריך לבחור באיזה עולם הוא רוצה לחיות, נסענו לסיור בכרכרה רתומה לסוסים. הבחורה שנהגה את הכרכרה סיפרה לנו שהיא עצמה החליטה שלא להצטרף לכנסיה ולא לעבור טבילה כי רצתה ללכת ללמוד בקולג'. המשפחה שלה לא הייתה מאושרת מהבחירה אבל קיבלה אותה והיום היא חיה מחוץ לקבוצה אבל עובדת איתם וכנראה שבדרך כלשהי מצליחה בכל זאת לחיות בשני העולמות. כמו שאתם בטח מבינים זה היה יום מרתק ומעורר הרבה שאלות ומחשבות על בחירה חופשית, חינוך, אמת ואמונה ובסופו חזרנו הבייתה, כשעה לפני שבת, הספקנו להתארגן לבית הכנסת ואחרי התפילה להתארח לארוחה נוספת בסוכה של עוד משפחה נחמדה מאוד ובצהרים שלמחרת אצל עוד משפחה מקסימה... (כמו שהבנתם לא הייתי צריכה לבשל בכלל וכך יכולנו לטייל ביום שישי). הייתה שבת חברותית מאוד , עמוסה וחמה אבל הבוקר- כבר התקרר ואחר כך נהיה גשום וכבר לא ממש היה אפשר לאכול בסוכה. חשבתי על זה שהגשם כאן עבורם הוא כמו אוויר בערך. פשוט יורד כל הזמן כשרוצים וכשלא- בקיץ, בחורף, באביב ובסתיו ואף אחד לא מקדיש לו יותר מדי מחשבה ואיך בארץ ישראל מרגישים עד כמה עיני הקב"ה בארץ ועד כמה אנחנו נידונים על המים...
היום בצהרים, אחרי שהתבהר קצת יצאנו לטיול קצר באחד היערות הרבים שמקיפים את פנסילבניה, נהננו מצבעי השלכת המדהימים ומהרבה ציפורים מיוחדות שפגשנו בדרך (היו גם הרבה סנאים אבל אותם אנחנו רואים כאן בשכונה כל הזמן אז כבר הפסקנו להתרגש...) וחשבתי איך זה שאנחנו ביום הראשון של חול המועד סוכות ואנחנו לבד לגמרי במסלול... ובהמשך השבוע אנחנו מקווים לעשות עוד כמה טיולים קצרים כאן באיזור בתקוה שמזג האוויר יאפשר. זהו בינתיים, כמה מהחוויות שלנו בחג הסוכות כאן בארה"ב. מקווים לחזור עם עוד סיפורים וחוויות בהמשך השבוע
חג שמח לכולכם והרבה גשמים גם בארץ ישראל!
שלומית (בשם כולם