"סתיו יהודי בארץ אבותי שולח בי רמזי אלול"
דווקא זה השיר שהתנגן בראשי כל ראש השנה תשע'א שעבר עלינו כאן בגולת ארה"ב השבעה והדשנה.
אז ימי הקיץ החמים כבר כנראה מאחורינו. שלושת ימי החג היו נעימים מאוד והלילות אפילו קרירים (כבר ישנים עם פוך! תארו לעצמכם!) אבל חוץ מהקרירות הסתוית (על נחליאלי או על חצבים לא שמעו כאן כנראה וכמה שירי סתיו ארץ ישראליים שחשבתי ללמד נראים לי כל כך לא קשורים) לא הרגשתי שום רמזים של אלול, או של תשרי או של יום המלכת ה' בעולם.
בסופרמרקטים כאן מכרו תפוחים ודבש (אבל על רימונים עוד לא שמעו כאן כנראה. מזל שמצאנו אחד כשהיינו בברוקלין! ) וכמה גויים שפגשנו ברכו אותנו בשנה טובהו בתי הכנסת היו מלאי מתפללים אבל חסרה לי כל כך התרוממות הרוח והעוצמות של התפילה בארץ ובבית הכנסת שלנו בירושלים בפרט. כאן הכל מאוד פורמלי ומסודר. יש פעילות לילדים מהשעה 10 ועד לסוף התפילה (עם שמטרפיות גויות) ולפני התקיעות הרב מזכיר שהילדים מתבקשים לעלות למעלה לפעילות כדי לא להפריע לתקיעות והתפילה מתנהלת לה בשקט וברוגע מהשעה 8 וחצי ועד 13 וחצי (בלי קידוש באמצע!), כשרוב הזמן החזן שר בעצמו וקהל המתפללים בוהה, משוחח בינו לבין עצמו או מעיין בתרגום התפילה. בשני צידי האולם יש לוח עם מספרים ומישהו שאחראי להחליף אותם כל כמה זמן- אלו הם מספרי העמודים במחזורים של בית הכנסת- המוחלפים כדי להקל על המתפללים לעכוב אחרי התפילה הארוכה שאת רובה המוחלט הם לא יכולים להבין. בקיצור- חוויה משמימה למדי שיצרה אצלנו אווירה מדכדכת למדי והמון געגועים לתפילות בבית שקטעים נבחרים מתוכן שרנו לעצמנו בארוחות ובדרך לבית הכנסת וממנו. כפיצוי מסוים לאוירה הרשמית, הקרירה והמאופקת בבית הכנסת המשפחות שאירחו אותנו (בשלוש מתוך 6 הארוחות) היו דווקא חמות ומכניסות אורחים במיוחד. באחת הארוחות התארח חוץ מאיתנו גם בחור אפרו- אמריקני שהתגייר לפני שנים רבות והיום יש לו חזות ודיבור של יהודי מלידה (חוץ מהצבע כמובן...) , הוא עושה רושם של אדם ממש מיוחד וכמובן שנתנאל סיכם איתו שנזמין אותו אלינו פעם לשמוע חוויות בגוף ראשון של מתגייר מקומי.
את מנהג התשליך- בניגוד למקובל אצלנו- כל יחיד או משפחה אומר לעצמו - יש להם כמה מקומות בשכונה שבהם זורם פלג קטן ובאחד המקומות הללו, בחצר של אחד מבתי המידות הרבים שיש כאן- עמדנו ואמרנו תשליך כשיהודים אחרים שעמדו שם לידנו מתרשמים מהיכולת של הילדים שלנו להתפלל ולהגיד פסוקים בעברית...
במשפחה אחרת שאירחה אותנו - מצאו הילדים שלנו לעצמם אח בוגר בדמות הבן הצעיר של המשפחה - בחור בן 17- בכיתה י'א- שהוא מדריך פעיל מאוד בסניף בני עקיבא המקומי , חזר לא מזמן מטיול של חמישה שבועות בארץ ומתכנן להתגייס לשייטת וכמובן גם לעלות לארץ (למורת רוחה של אמא שלו שלא אהבה שהוא מדבר על זה). הבחור החמוד הזה שלומד בתיכון ציבורי למרות שהוא דתי וציוני מאוד , לימד את עצמו עברית ושמח מאוד שהוא יכול לתרגל אותה באמצעות שיחה עם הילדים שלנו. סיכמנו שהוא יזמין את דביר ויצחק לטייל איתו כשהוא הולך לסיבוב עם הכלבה שלו והיום הם באמת טיילו יחד, לימדו אותו עברית, למדו ממנו קצת אנגלית והיה נראה ששני הצדדים יצאו מרוצים!
אז הסתיו, כמו שכתבתי, התחיל כאן באופן רשמי. הימים מתקצרים ומתקררים, אבל הריחות והצלילים של השנה החדשה- לא מגיעים עד לכאן אל צידו השני של האוקינוס, כל מה שכל כך מוכר וטבוע ומובן מאליו בישראל פשוט לא קיים כאן. וזה חבל אבל נצטרך להתרגל ולהשלים עם המצב...
בתפילה שיתקיים בכל שכנינו כאן הפסוק מתוך התפילה- "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו"
ובברכת שנה טובה, שנת שמחה,שפע, אושר ושלום בארץ ובעולם
שלומית, נתנאל, דביר, יצחק, אלה ואורי .
דווקא זה השיר שהתנגן בראשי כל ראש השנה תשע'א שעבר עלינו כאן בגולת ארה"ב השבעה והדשנה.
אז ימי הקיץ החמים כבר כנראה מאחורינו. שלושת ימי החג היו נעימים מאוד והלילות אפילו קרירים (כבר ישנים עם פוך! תארו לעצמכם!) אבל חוץ מהקרירות הסתוית (על נחליאלי או על חצבים לא שמעו כאן כנראה וכמה שירי סתיו ארץ ישראליים שחשבתי ללמד נראים לי כל כך לא קשורים) לא הרגשתי שום רמזים של אלול, או של תשרי או של יום המלכת ה' בעולם.
בסופרמרקטים כאן מכרו תפוחים ודבש (אבל על רימונים עוד לא שמעו כאן כנראה. מזל שמצאנו אחד כשהיינו בברוקלין! ) וכמה גויים שפגשנו ברכו אותנו בשנה טובהו בתי הכנסת היו מלאי מתפללים אבל חסרה לי כל כך התרוממות הרוח והעוצמות של התפילה בארץ ובבית הכנסת שלנו בירושלים בפרט. כאן הכל מאוד פורמלי ומסודר. יש פעילות לילדים מהשעה 10 ועד לסוף התפילה (עם שמטרפיות גויות) ולפני התקיעות הרב מזכיר שהילדים מתבקשים לעלות למעלה לפעילות כדי לא להפריע לתקיעות והתפילה מתנהלת לה בשקט וברוגע מהשעה 8 וחצי ועד 13 וחצי (בלי קידוש באמצע!), כשרוב הזמן החזן שר בעצמו וקהל המתפללים בוהה, משוחח בינו לבין עצמו או מעיין בתרגום התפילה. בשני צידי האולם יש לוח עם מספרים ומישהו שאחראי להחליף אותם כל כמה זמן- אלו הם מספרי העמודים במחזורים של בית הכנסת- המוחלפים כדי להקל על המתפללים לעכוב אחרי התפילה הארוכה שאת רובה המוחלט הם לא יכולים להבין. בקיצור- חוויה משמימה למדי שיצרה אצלנו אווירה מדכדכת למדי והמון געגועים לתפילות בבית שקטעים נבחרים מתוכן שרנו לעצמנו בארוחות ובדרך לבית הכנסת וממנו. כפיצוי מסוים לאוירה הרשמית, הקרירה והמאופקת בבית הכנסת המשפחות שאירחו אותנו (בשלוש מתוך 6 הארוחות) היו דווקא חמות ומכניסות אורחים במיוחד. באחת הארוחות התארח חוץ מאיתנו גם בחור אפרו- אמריקני שהתגייר לפני שנים רבות והיום יש לו חזות ודיבור של יהודי מלידה (חוץ מהצבע כמובן...) , הוא עושה רושם של אדם ממש מיוחד וכמובן שנתנאל סיכם איתו שנזמין אותו אלינו פעם לשמוע חוויות בגוף ראשון של מתגייר מקומי.
את מנהג התשליך- בניגוד למקובל אצלנו- כל יחיד או משפחה אומר לעצמו - יש להם כמה מקומות בשכונה שבהם זורם פלג קטן ובאחד המקומות הללו, בחצר של אחד מבתי המידות הרבים שיש כאן- עמדנו ואמרנו תשליך כשיהודים אחרים שעמדו שם לידנו מתרשמים מהיכולת של הילדים שלנו להתפלל ולהגיד פסוקים בעברית...
במשפחה אחרת שאירחה אותנו - מצאו הילדים שלנו לעצמם אח בוגר בדמות הבן הצעיר של המשפחה - בחור בן 17- בכיתה י'א- שהוא מדריך פעיל מאוד בסניף בני עקיבא המקומי , חזר לא מזמן מטיול של חמישה שבועות בארץ ומתכנן להתגייס לשייטת וכמובן גם לעלות לארץ (למורת רוחה של אמא שלו שלא אהבה שהוא מדבר על זה). הבחור החמוד הזה שלומד בתיכון ציבורי למרות שהוא דתי וציוני מאוד , לימד את עצמו עברית ושמח מאוד שהוא יכול לתרגל אותה באמצעות שיחה עם הילדים שלנו. סיכמנו שהוא יזמין את דביר ויצחק לטייל איתו כשהוא הולך לסיבוב עם הכלבה שלו והיום הם באמת טיילו יחד, לימדו אותו עברית, למדו ממנו קצת אנגלית והיה נראה ששני הצדדים יצאו מרוצים!
אז הסתיו, כמו שכתבתי, התחיל כאן באופן רשמי. הימים מתקצרים ומתקררים, אבל הריחות והצלילים של השנה החדשה- לא מגיעים עד לכאן אל צידו השני של האוקינוס, כל מה שכל כך מוכר וטבוע ומובן מאליו בישראל פשוט לא קיים כאן. וזה חבל אבל נצטרך להתרגל ולהשלים עם המצב...
בתפילה שיתקיים בכל שכנינו כאן הפסוק מתוך התפילה- "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו"
ובברכת שנה טובה, שנת שמחה,שפע, אושר ושלום בארץ ובעולם
שלומית, נתנאל, דביר, יצחק, אלה ואורי .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה