סיון- כמעט סוף השנה

מחר- י'ג סיון תהיה חגיגית הסידור של אלה. השבת היה יום ההולדת התשיעי של יצחק ולפני שבוע, יומיים לפני שבועות חגגנו את יום ההולדת ה37 של נתנאל. יום טוב שני של שבועות היה הממוריאל דיי- זאת אומרת שאנחנו כבר לגמרי בקיץ . לא שזה אומר שחם כאן כל הזמן. השבת למשל אחרי כמה שבועות חמים שוב היה קריר וגשום- ברמה של חולצות ארוכות וסוודרים קלים ושמיכות פוך בלילה, אבל זה עדיף על מזג האוויר החם כאן שיכול להיות לח וחם נורא 30 ואפילו 35 מעלות שלא יורדות גם בלילה. לפעמים יש גם לחות וקרינה חזקה. לפחות המזגן בבית מצוין... סוף השנה כבר לגמרי באוויר. חלק מהתלמידים על קוצים (בעיקר במידל סקול) ויש אווירה לא כזו טובה בבית הספר כי הרבה מורים פוטרו או החליטו לעזוב אחרי שקיצצו להם את המישרה ויש הרבה חוסר וודאות לגבי שנה הבאה. אנחנו, למרבה המזל, לא צריכים להיות מוטרדים מזה יותר מדי. לילדים שלנו יש מוסדות לימוד די טובים לשנה הבאה בירושלים ובעזרת ה' גם לנו יהיו עבודות יותר טובות: כשנתנאל חגג את יום ההולדת ה37 שלו השנה בג סיון- ערב שבועות- הוא סוף סוף היה יכול להיות מרוצה מעצמו. לשנה הבאה הוא קיבל מילגת פוסט דוק נוספת מהאוניברסיטה הפתוחה שתאפשר לו לפתח את הדוקטורט שלו לספר . בניגוד לימי הולדת בשנים האחרונות שבהן הייתי צריכה לעודד אותו תמיד שיום אחד השאיפות שלו עוד יתגשמו ודברים ילכו לו יותר בקלות, השנה הוא דווקא יכול להיות מרוצה לגמרי מה שהוא הצליח להשיג – לפרסם כמה מאמרים תוך כדי עבודה של ממישרה מלאה בהוראה באנגלית בבית ספר חדש זה לגמרי לא קל והוא התמודד עם זה בצורה מופלאה ממש. ברוך ה' יש לו הרבה הצעות עבודה לשנה הבאה והרבה תקוות לעתיד שהפעם נראות ריאליות. לחג השבועות עצמו לא היה לי הרבה מה להכין כי הוזמנו לשתי ארוחות הצהרים למשפחות של שתיים מהתלמידות של נתנאל. שתי משפחות מאוד מיוחדות – כל אחת בסגנונה שארחו אותנו ממש יפה. בליל השבועות נתנאל אירגן לדביר ויצחק תמריץ רציני כמו שעשו בבית הספר בפילדלפיה בשנה שעברה – והבטיח להם סכום כסף מכובד אם הם ישארו ערים ללמוד איתו בליל שבועות והם באמת היו נהדרים. כולנו הלכנו לישון בשבת אחר הצהרים ואחרי ארוחת החג אני למדתי עם אורי ואלה בבית עד אחרי 12 ונתנאל הלך עם דביר ויצחק לבית הכנסת ולמד איתם שם עד תפילת ותיקין. אחרי שהספיקו לישון כמה שעות בבוקר הלכנו לארוחת צהרים אצל משפחת מופסס ואחריה הצטרפנו אליהם למסיבת גלידה שכונתית שהתקיימה בבית של השכנים שלהם- משפחת גרינשטיין שהיו במשך שנים רבות בעלי עסק של גלידות ולמרות שהם מכרו את העסק עדיין ממשיכים מסורת ארוכה כנראה של מסיבת גלידה שכונתית בבית שלהם בחג השבועות. כל המשפחות הדתיות מהשכונה בערך היגיעו לבית שלהם שהיה בו מזנון חופשי של גלידות מכל הסוגים, קצפות, ארטיקים ועוגות גבינה. עוד אירוע ראוותני שמעורר מחשבות לגבי הדרכים שבהן אנשים מבוססים כאן בוחרים לבזבז את הכסף שלהם אבל היה כיף וטעים בכל אופן. יום טוב השני של שבועות היה יום התארגנות מבחינתנו. תוך כדי ארגון בגדי הקיץ בארונות גם התחלתי קצת למיין ולארוז לקראת החזרה לארץ המתקרבת, אבל הקטע הכי כיף בחופשת שבועות היה הטלפון שקיבלנו ביום שלישי בשבע בבוקר בו הודיעו שהלימודים מתבטלים , כי סופת ברקים קיצית ניתקה את החשמל ברחובות הסמוכים לבית הספר ולא היה שם חשמל כל היום (בלי חשמל אין אור ברוב הכתות ואין מזגנים כך שדי בלתי אפשרי ללמוד). למרות ביטול הלימודים בבוקר התקיים ביום שלישי בערב ארוע הסיום של כיתה א באנגלית: פואטרי נייט (כלומר- ערב שירה)- שהיה ממש ממש חמוד. כל אחד מילדי הכיתה הקריא שיר שהוא כתב לבד על משהו מהעולם שלו- האחים או ההורים שלו, הכלב שלו, הבית שלו או משהו שהוא אוהב לעשות והיו גם כמה שירי ילדים מוכרים שהם דיקלמו יחד בצורת הצגה. אלה שלנו הייתה אחת הכוכבות. אמנם הקריאה והכתיבה שלה באנגלית חלשה למדי, אבל הדבור שלה עשיר ורהוט והמבטא שלה הוא הטוב ביותר מבין כל הילדים שלנו. מסתבר גם שהיא מוכשרת בכתיבה בחרוזים ויש לה ביטחון עצמי רב בעמידה מול קהל והרבה מההורים האמריקאים התרשמו מאוד מהפואם המצחיק שהיא כתבה על המשפחה שלנו שהיה למען האמת הרבה יותר טוב מאשר של הרבה ילדים אחרים בכיתה שלה. ביום ראשון שלאחר מכן נחגגה בבית הספר מסיבת הסידור של כיתה א – אירוע סוף השנה של לימודי העברית והיהדות. הפעם אלה דווקא לא קיבלה תפקיד מאוד מרכזי ואפשר להבין את זה- מהורה שלה רצתה להראות דווקא להורים האמריקאים איך הילדים שלהם יכולים לברך, להתפלל ולשיר בעברית שוטפת ואפילו במבטא ישראלי. המסיבה כולה הייתה בנושא השבת והתבססה על חומרי שבת של תלעם מכיתות א וב. היה ממש יפה . לא כמו מסיבות הסידור המרגשות עד דמעות של יצחק ושל דביר שהסתיימו בתפילה בכותל, אבל בכל זאת יחסית לאירועים בארה"ב זה היה אירוע חי ורוחני ולא סטרילי ומאופק כמו שהיו עושים בפילדלפיה בשנה שעברה... ביום ראשון שלאחר מכן- בשבוע האחרון של הלימודים נתנאל עשה אירוע פרידה עם ההורים מהתלמידים שלו בחטיבה ואז ביום רביעי – כ'ג סיון- ה13 ליוני- הסתיימה שנת הלימודים תשע'ב בבית ספר עקיבא!! (אחרי השנתיים כאן נשמע לנו מצחיק שבארץ הורים מתלוננים על שנת הלימודים הקצרה וריבוי החופשים. כאן שנת הלימודים קצרה בהרבה והחופשים רבים הרבה יותר!!) אחרי שכל התלמידים וההורים הלכו הבייתה התכנסו כל הצוות לסיום רשמי של השנה ופרידה מהמורים שעוזבים, שהייתה אירוע מלא מלא צביעות . ביקשו מאנשים בצוות לספר קצת על האנשים שעוזבים והכל היה נשמע כל כך נחמד ונהדר למרות שחלק מאלו שעוזבים היו שמחים להישאר אם לא היו מפטרים אותם ולמרות שגם אלו שעוזבים מרצונם סוחבים לא מעט מחשבות שליליות על בית הספר ועל הדרך שבה הדברים מתנהלים בו. בקיצור- אירוע אמריקאי אופיני... ביום חמישי, היום הראשון החופש חגגנו ליצחק את יום הולדתו התשיעי עם כל הבנים מהכיתה שלו- 14 בנים עם אנרגיות של כיתה ישראלית. הכנו תוכנית שלמה של משחקי חברה והפעלות אבל חוץ מחבילה עוברת והמשחק של לחלץ סוכריה מתוך קערת קמח (הם התלהבו מזה חבל"ז. כולם רצו להשתתף ומרחו על עצמם קמח גם כשהמשחק נגמר...) – הם שיחקו פוטבול כל הזמן . חלקם העדיפו לשחק פוטבול גם במקום לצפות בסרט שתכננו לסוף המסיבה (הבאנו את הברקו של בני עקיבא והקרנו את הסרט בענק על הקיר בבייסמנט- זה יצא כמו מערכת קולנוע ביתית- היה מגניב! – אבל מה שחשוב זה שגם הם וגם יצחק היו מאוד מרוצים. המסיבה הזו הייתה פרויקט של חמש שעות כמעט ועוד קניות והכנות לפני. בדרך כלל אנשים כאן לא עושים מסיבות יום הולדת בבית אלא באיזה פאן פלייס עם טרמפולינות וכדו' שמזמינים לשם את כולם מקסימום לשעתיים, אמהות די התפלאו שאני מארגנת מסיבה ל4 שעות , אבל הזמן באמת עבר איתם מהר ושמחתי שהייתה ליצחק חוויה טובה של פרידה מהכיתה שלו. בשבת שוב אירחו אותנו- הרבה אנשים מנצלים הזדמנויות אחרונות לארח אותנו לפני שנחזור – בערב אכלנו עם ישי- שליח בני עקיבא שחוזר השבוע לארץ אצל משפחת כ"ץ- פאיה, הגננת המקסימה שהייתה לאורי השנה שכולנו נתגעגע אליה בשנה הבאה ובצהרים – המשפחה של המנהל שלנו - משפחת קלוגרמן שהיה הרבה יותר נחמד לדבר איתם על עניני גיור והלכה, על ישראלים ואמריקאים ועל ההכנות לחתונה של הבת שלהם שמתחתנת בקיץ בישראל ונשארת לגור שם- מאשר על עניני בית הספר. וביום ראשון הראשון של החופש הגדול - יצאנו צפונה צפונה לאפ סטייט מישיגן- על כך בפירוט רב בפוסט הבא.